עליי
אני חיים.
והעץ הוא הדרך שלי להגשים.
נגר, מדריך, צועד, ואבא לניב ולעומר. פתח תקוותי מלידה, ובעל נגריית הבוטיק ברחוב גזית 9. זה הסיפור שלי, ואיך הוא הוביל אותי לנגרייה.
איך זה התחיל
ככה סתם. ואז התאהבתי.
הידיים הטובות עברו אצלנו במשפחה. אבא שלי ידע לבנות ולתקן הכל, ואני גדלתי לידו. לפני כעשרים שנה התחלתי לנגר ככה סתם, בשביל הכיף, ומהר מאוד הבנתי שזה הרבה יותר מתחביב.
לאט לאט התקדמתי, ומצאתי גם את השם: ׳חיים בעץ - הגשמה ביצירה׳. בשבילי זה שם עם משמעות: החיים, העץ, ההגשמה והיצירה. כל אחד מהם הוא חלק ממני.
אוגוסט 1989
הצל שלי ואני. לא הסכמתי לוותר.
הייתי בן 26 ואימנתי קבוצת ספורטאים לטריאתלון. במהלך אימון רכיבה, בצומת מסובים, רכב לא עצר ברמזור אדום ופגע בי קשות. תשעה ימים שכבתי מחוסר הכרה בטיפול נמרץ בתל השומר, ומשם עברתי לבית לוינשטיין, למחלקת נפגעי ראש, משותק בצד שמאל ועם פגיעה קשה בזיכרון.
למשפחה שלי אמרו שאם אצליח ללכת לשירותים לבד, זה ייחשב שיקום. לא הסכמתי להיכנס לקטגוריה של ׳נכה׳. מכיסא גלגלים עברתי לקביים, מקביים להליכה, ומהליכה לעצמאות. בביקורת בלוינשטיין, שנתיים אחרי התאונה, הגעתי בריצה מפתח תקווה, 16 קילומטרים.
חזרתי לספורט, לטריאתלונים ולתחרויות, ותשע שנים אחרי התאונה זכיתי במקום הראשון באליפות ישראל הפתוחה ב-10 ק״מ הליכה. את הגביעים תליתי היום על מדף שבניתי בנגרייה.
אם אני הצלחתי, אין מי שלא יכול.
- 23
- פעמים בצעדת ארבעת הימים בהולנד
- 1
- מקום ראשון באליפות ישראל הפתוחה, 10 ק״מ הליכה
- 11
- פעמים חוצה ישראל באופניים, מטולה לאילת
- 75
- ק״מ במסע הכומתה של גולני, לצד בני
הדגל
200 קילומטר. עם הדגל הכי גדול בצעדה.
ב-1999 הלכתי לראשונה את צעדת ארבעת הימים בניימיכן שבהולנד, ונשבעתי שלא אחזור. אחרי שנה חזרתי, הפעם עם קבוצות ההליכה שלי ועם דגל ישראל. מאז אני שם כמעט כל שנה, כבר יותר מעשרים פעמים, עם הדגל הגדול ביותר מבין עשרות אלפי המשתתפים.
וההליכה הכי חשובה שלי הייתה דווקא בבית: במסע הכומתה של גדוד 51 בגולני הלכתי לצד בני עומר, והייתי האבא הראשון שהשלים את כל 75 הקילומטרים.
הנגרייה היום
לבנות, ללמד, ולתת.
ב-2020 פתחתי את הנגרייה החדשה ברחוב גזית בפתח תקווה. בכל בוקר שאני פותח אותה אני נהנה מחדש מהצבעים של הכלים ומריח העץ. אני בונה לפי תמונה, לפי ציור או לפי רעיון שמישהו מביא, ולא מעט מהיצירות נבנות מעץ ממוחזר. כי פסולת של אחד היא האוצר של השני.
אני מלמד נגרות בסדנאות ובחוגים, לילדים, למשפחות ולצוותים, ומזה שנים מדריך חוג גילוף בבית הלוחם באפקה ועובד במועדון נכי צה״ל. חלק מהיצירות שלי, כמו ערסלים ומיטות פינוק, נבנות במיוחד ונתרמות לפצועי צה״ל ולבני משפחותיהם.
מוזמנים לבוא לבקר, לבנות, או סתם לשתות איתי קפה בנגרייה.